<h1>רי"ץ גיאת הלכ' הבדלה</h1>
<h2>דף נד.</h2>
אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות ומוצאי יום הכפורים מפני שאסור להשתמש ומיבדל בדלינן מניה אבל למוצאי יו"ט דתשמישו מותר לו [לא]. (אין) מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים [אין] מברכין. אחד זה ואחד זה אין מברכין אלא על אור ששבת מחמת מלאכת עבודה וכדתניא [תוספתא ברכות פ"ה ובבלי ברכות נ"ג וירושלמי] עששית שהיתה דולקת משבת למוצאי שבת מברכין עליה. בירושלמי (ברכות פ"ח) א"ר לוי במוצאי יום השבת הזמין הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא האור מהן ובירך עליהן בורא מאורי האש. אמר שמואל לפיכך מברך עליו למוצאי שבת מפני שהיא תחילת ברייתא. בתוספתא (סופ"ה דברכות) מאימתי מברך עליו משתחשך לא בירך משתחשך מברך כל הלילה לא בירך כל הלילה אין מברך מעתה פי' לאחר כך אין מברך.
<h2>דף קג:</h2>
וסדר ההבדלה כך, מברך על היין (ועל המזון) ועל הבשמים ועל המאור בורא מאורי האש ומבדיל וחותם המבדיל בין קדש לחול. ואבוקה בהבדלה מצוה מן המובחר ואע"פ שהנר מצויה לפניו. ובמוצאי שבת ליו"ט בין שבת גרידתא בין שבת ויו"ט מברך יקנה"ז. יין קדוש נר הבדלה זמן, וחותם בין קדש לקדש. ובשביעי של פסח יקנ"ה. ובירושלמי [ברכות פ"ה] צריך למימר לאחר הבדלה החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום והשמיענו בהם ששון ושמחה והביננו ולמדנו. והעונים אמן צריכים ליתן עיניהם בכוס ובנר. ואמר מר רב עמרם מביאין לו אבוקה של אור ומברך בפ"ה ובורא מאורי אש ומבדיל. ואמר אשבעית עליך פותה שר שכחה שתסיר לב טפש ממני (ותפלתה) [ותפיל יתה] על טורייא רמיא בשם שמהתא קדישא בשם ארימס ארמימס אנסיסיאל ופתחיאל. ונח מצא חן בעיני ה' [בראשית ו', ח']. ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [שמואל א' י"ח]. ואומר שיר למעלות וכו' עד מעתה ועד עולם. בראשית ברא אלהים [בראשית א', א']. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה [תהלים מ"ו]. אלהינו ואלהי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו חשוכים מכל חטא ומוצלים מכל דבר רע ועון ומדובקים לתלמוד תורתך (וחנונים) [וחננו] תורה והשכל מאתך והשמיענו בהם ששון ושמחה ולא תעלה קנאתנו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו ולא תעלה שנאתנו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבנו וכל היועץ עלינו עצה טובה ומחשבה טובה קיימו וקיים עצתו כאמור [שמות ל"ג, י"ט] וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם וכל היועץ עלינו עצה רעה ומחשבה רעה בטלו ובטל עצתו כאמור [תהלים ל"ג, י'] ה' הפיר עצת גוים [משלי י"ט, כ"א] רבות מחשבות בלב איש וגומר [תהלים ל"ג, י"א] עצת ה' לעולם תעמוד [ישעיה י"ד] כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה ברוך המפר עצות הרעות מעלינו ומעל עמו ישראל ויקיים עלינו עצתו ועצת הצדיקים לטובה ברוך שלא עזבנו כן ה' אלהינו אל (יעצבנו) [יעזבנו] ואל יטשנו ואל יכלימנו ואל יחפירנו ואל יבישנו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ובעולם הבא יהא חלקנו עם הצדיקים שנפטרו לשלום ושלום שלום יהיה עלינו [ישעי' יב, ב] הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד. ושותה מלא לוגמיו ומטעים את בניו ואת בני ביתו. ורב סעדיה אומר אין צריכין לטעום מכוס של ברכה (עי' טואו"ח סי' רצ"ט) ורשוותא כותיה סבור.
<h2>דף קד.</h2>
ת"ר אומרים הבדלות במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב. הרגיל (אומרו) [אומרן] הרבה ושאינו רגיל אומרה אחת. ונהגו העם לאומרן ג' ברכות המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך [וכו'] וחותם המבדיל בין קדש לחול ואפילו במוצאי יום טוב לחול כך מבדילין דסדר הבדלות הוא מונה ובין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה הוא ואשתיור שלשה. ובמוצאי יו"ט לחולו של מועד כך חותם להבדיל בין קדש לחול.
<h2>דף קה:</h2>
והלכתא המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל בתפלה. ואמר מר רב האיי הלכה הבדלה בתפלה ועל הכוס. ואמר מר רב סעדיה מי ששכח ולא הבדיל בתפלה יבדיל על היין ואם לא הבדיל על היין שאין לו יין חוזר ומתפלל. והכי כתוב בהלכות טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על כוס. טעה ולא הזכיר לא בזה ולא בזה חוזר לראש ומתפלל. בתוספתא לא אמר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס ואם לא אמר מחזירין אותו. ואמר מר רב משה אם לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס ואם אין לו יין להבדיל חוזר לראש. והא אין מחזירין דקאמר לא שנא נזכר בתפלתו לנזכר אחר תפלתו אין מחזירין מפני שיכול לאומרה על הכוס. ומר רב סעדיה אמר שכח ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת לא יחזור (אלמא) [אבל] הנזכר בתפלה חוזר ואין מחזירין דקאמר בנזכר לאחר תפלה. ורב שמואל הלוי הכי נמי סובר דהבדלה באמצעיות היא וק"ל דאמצעיות חוזר למקום שטעה ואין אנו רואים את דבריו (ומחזירין) [ואין מחזירין] דקאמר לעולם אין מחזירין היכא דאית ליה כוס.
<h2>דף קז.</h2>
והלכתא אסור לטעום כלום קודם שיבדיל ואם טעם מבדיל. ומי שלא קידש מערב שבת מקדש והולך כל היום כולו ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה, ומרימר מתני מבדיל והולך כל היום כולו ודאמימר דשמעינן מניה תלת ומנייהו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולה. ואית דגריס ליה מבדיל והולך כל השבת כולה, וההיא דבני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת עד רביעי בשבת מסייעא למאן דגריס כל השבת. והכי כתוב בהלכות מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו והוא דלא טעם כלל ואע"ג דאמר מר טעם מבדיל הני מילי היכי דקא מבדיל מאורתא אבל (איכא) [היכא דקא] מבדיל למחר אי לא טעים מידי מבדיל ואי טעים מידי לא מבדיל מדאמר ש"מ תלת. וכן אמר מר רב סעדיה ומר רב נטרונאי. ורב עמרם אמר עד רביעי בשבת כבני ר' חייא. נמצאו כולן שווין לענין טעימה שאם לא הבדיל במוצאי שבת וטעם כלום שוב אינו מבדיל וחלוקין בזמן הבדלה כולהו אמרי כל יום אחד בשבת ורב עמרם סובר עד רביעי בשבת. ופסקא יש שסובר כרב עמרם דקאי כבני ר' חייא וכדרבא וההיא דאמימר חלוק על רבים הוא אינו לישנא בתרא אלא רבנן אמרי הכי אמר רבא כל השבת והוא אמר כל היום כולו. ואני אומר שאלמלא ההיא דאמימר דגרסי לה הני רשוותא כל היום כולו (ו)היה הדבר כפי מה שהכריע עכשיו שהגאונים חולקים בדאמימר דברייתא מר אמר לה הכי ומר אמר לה הכי נמצא הדבר משוקל וצריך הכרע וכיון שרובן אומרים כל היום כולו ומעוטן אומרים עד ד' בשבת נוטין לדברי המרובין, ולא איסורא הוא דנינקוט ביה לחומרא. ואע"פ שטעימה נמי שהושוו בה שאם טעם אינו מבדיל אין להם מן התלמוד על מה שיסמוכו וההיא דאמימר שלמדו ממנה וסמכו עליה אינה ראיה דלכתחלה היה ואינה דאיעבד, ולדברי הכל אסור לטעום לכתחלה.
אין מבדילין אלא על היין שכך תקנו הבדלה על הכוס. אבל על הפת ועל השכר אין מבדילין כלל ואי חמר מדינה הוא מבדילין. אמרו ליה [פסחים ק"ז ע"א] מר ינוקא ומר קשישא בני רב חסדא לרב אשי זמנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא ואייתינא ליה שכרא ולא אבדיל ובת טוות למחר אייתינן ליה חמרא ואבדיל וטעים מידי. ש"מ תלת ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וש"מ אסור לטעום כלום עד שיבדיל וש"מ מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו וש"מ נמי אין מבדילין על הפת וליכול. תו איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא ואייתינן ליה שכרא חזא דחמר מדינה הוא ואבדיל וטעים מידי. ש"מ מבדילין על חמר מדינה. ואמר מר רב עמרם אין מבדילין על הפת כל עיקר מה טעם שאין דומה הבדלה לקדוש מפני שקדוש אי אפשר לו שלא לסעוד דקא אמרינן אין קדוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבוע ואי אפשר לו שלא לסעוד מקדש על הפת. במוצאי שבת כלום שולחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו שנוטל לפת ומבדיל עליה הילכך אין מבדילין על הפת וכך מנהג בשתי ישיבות. ואנו סוברים שבמוצאי שבת נמי שולחן קבוע והפת מצויה שכך אמרו חכמים [שבת קי"ט ע"ב] לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית כדי שתהא סעודתו מתוקנת כל השבוע כולה. אלא כך תקנו אנשי כנסת הגדולה הבדלה על הכוס דאמרינן בתחלה קבעוה בתפלה חזרו והעשירו קבעוה על הכוס והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והכי נמי כתוב בהלכות. ובמוצאי שבת ליו"ט שיש קדוש והבדלה [ואין] לו יין הואיל ומקדש על הפת וקדוש תחלה מבדיל על הפת והולך. ובהלכות והיכא דמיקלע יומא טובא באפוקי שבתא מאן דלית ליה חמרא מברך ברישא המוציא והדר קדוש היום וזמן וכד חזי נורא מברך עליה אבל המבדיל לא לימא דכי תקינו רבנן הבדלה על חמרא תקינו. ומן רבנן דאמרי מבדלינן אריפתא כדרבא (לעיל ק"ג. דאמר יקנה"ז וי"ג "כדרכא" וע' בה"ג) השתא הבדלה בלא כוס מבדילינן במקום הצריך למלאכה, על שיכרא מבדילינן במקום דלית חמרא הכא לקדושי קמכוון וסדר ברכות הוא סודר וכך הורו כל הגאונים. והכי אמר רב האיי מנהג נוהג עד השתא היכא דאיקלע ליל יום טוב במוצאי שבת דמקדש אריפתא ליכא דפליג דמבדיל אריפתא כיון דסוגין (קג.) כרבא דאמר יקנה"ז וקדוש עיקר ותחלה ובתרא אבדלתא. אבל אפוקא שבתא לחולא לא מבדלינן אריפתא. ואי אבדיל שליחא דצבורא על הכוס בבי כנישתא כל דהוה התם נפיק ידי חובתיה. (וכדתנן) [והא דתנן] ב"ש אומרים נר ובשמים מזון והבדלה וב"ה אומרים נר ומזון בשמים והבדלה. ותניא א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון בתחלה ועל הבדלה שבסוף ההיא במיסב ואוכל וחשיכה לו (מוצאי) [במוצאי] שבת ואין שם אלא כוס אחד מברך עליו ברכת המזון ומבדיל וכדתניא [קב:] הנכנס לביתו מוצאי שבתות מברך על היין ועל (המזון) [המאור] ועל הבשמים ואח"כ אומר המבדיל ואם אין שם אלא אותו הכוס מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. ואע"פ שנשמע מדברי רב האיי בפירוש ברכות שמבדילין על הפת הרי (הודה וכמה) [הורה בכמה] תשובות לאחר כך שאין מבדילין עליה כלל.
<h2>דף קיג.</h2>
א"ר צדוק (פדר"א פ"כ) כל שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות או אינו שומע מן המבדילין אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל שהוא מבדיל או שומע מן המבדילין הקב"ה קוראו קדוש ועושה אותו מסגולתו שנאמר [שמות יט. ו] ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ונאמר [שם] והייתם לי סגולה מכל העמים ואומר [ויקרא כ, כו] והייתם לי קדושים כי קדוש אני ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. אמר ר' יוחנן ג' מנוחלי העולם הבא הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות מאי היא דמשייר מקדושא לאבדלתא.
